ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית ( Obsessive Compulsive, להלן OCD), מאופיינת בסימפטומים אגו דיסטוניים של מחשבות אובססיביות, שחוזרות על עצמן וכופות את עצמן למודעות, ושל קומפולסים, דחפים משתלטים עקשניים וחוזרים על עצמם לבצע פעולה חסרת ערך, שמנוגדת לרצונות המודעים של האדם או לסטנדרטים המקובלים. סימפטומים אלו נחווים על יד האדם האובססיבי קומפולסיבי כלא רצויים וכמופרזים. הם גוזלים זמן, מפריעים בתפקוד היומיומי וגורמים למצוקה. בנוסף, קשה להביאם לשליטה רצונית, והניסיון להתנגד אליהם יוצר תחושה של מתח וחרדה.

נטיות אובססיביות עשויות לגרום לסבל ומצוקה קשה, זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בפגיעה בתפקודם הרגשי, קוגניטיבי, התנהגותי והבינאישי של אנשים בעלי נטיותObsessive Compulsive. החל מתחילת המאה העשרים התפתחו מספר מסגרות תיאורטיות- מחקריות, בכדי לכונן מסגרת מושגית ברורה לאטיולוגיה שלהן. המשגת האטיולוגיה הייתה צעד בסיסי והכרחי בכל התיאוריות הפסיכולוגיות. מפני שזו היוותה את הבסיס לפיתוח שיטות טיפול מותאמות ומועילות ביותר, אשר הקלו בסבלם של המטופלים. המסגרות התיאורטיות המרכזיות אשר חקרו נטיות OC וסיפקו מסגרת אטיולוגית וטיפולית היו: הפסיכואנליטית, הנוירוביולוגית והקוגניטיבית- התנהגותית. לנוכח המאפיינים הקוגניטיביים הניכרים בנטיות OC בולטת חשיבותה של הגישה הקוגניטיבית. גישה זו מנסה להסביר נטיות OC במושגים של כשל בתהליכי עיבוד מידע והשפעתו על חשיבה, רגש והתנהגות.

נמצא דיון נרחב בספרות אודות ציר הרצף הנע בין מחשבות פולשניות ופעילות כפייתית נורמאלים, עד למחשבות אובססיביות ופעילות כפייתית פתולוגיות. דיון זה משקף ניסיון להמשגה של הטווח הנורמאלי, הטווח הפתולוגי, הקשר בינם וכן הקריטריון להבחנה בינם. מחקרים מצאו כי מרבית האנשים ( 80%- 90%) חווים מחשבות פולשניות. הקריטריון שהבחין בין האובססיות של שתי הקבוצות היה כי האובססיות האבנורמאליות אופיינו בשכיחות, משך ועוצמה גבוהים בהרבה. יתרה מזאת, הן עוררו חוסר נוחות, חרדה גבוהה ומצוקה ניכרת. ככלל, הן השפיעו במאוד על מצב רוחו השלילי של הפרט. לבסוף, הדרכים של האנשים להתמודד עם המחשבות היו יעילות פחות, לעומת הקבוצה השנייה. במחקר אחר נמצאו מסקנות דומות לגבי קומפולסיות נורמאליות ופתולוגיות: הושוו התנהגויות קומפולסיביות של פציינטים שאובחנו כבעליOCD, עם ריטואלים של אנשים נורמאלים. גם כאן נמצא דמיון גדול בתוכן של הקומפולסיות בשתי הקבוצות. יחד עם זאת, הקומפולסיות הפתולוגיות הובחנו מהנורמאליות בכך שהיו יותר שכיחות ועוצמתיות, הן עוררו יותר חוסר נוחות ונקשרו למצוקה ומצב רוח שלילי. לסיכום, המסקנה שרווחה הייתה כי למחשבות פולשניות וריטואלים נורמאלים ולאובססיות וקומפולסיות פתולוגיות קיים בסיס ומימד משותף.

אובססיות הן רעיונות, מחשבות, אימפולסים או דימויים חוזרים ונשנים, הנחווים כפולשניים ולא מותאמים. לרוב, הסובלים מההפרעה מגיעים לנקודה כלשהי במהלך המחלה בה הם חווים את האובססיות כאגו- דיסטוניות. משמע, הם מבינים כי התוכן של האובססיות הינו זר, אינו תחת שליטתם ואינו נמנה על סוג המחשבות שהם היו מצפים שיהיו להם. אך יחד עם זאת, הם מסוגלים לזהות כי האובססיות הינם תוצר של מחשבתם ולא נכפו עליהם מבחוץ. האובססיות השכיחות ביותר נסובות סביב תכנים של זיהום (זיהום שיגרם כתוצאה מלחיצת יד), ספקות חוזרות ונשנות (תהייה חזרתית לגבי אפשרות שביצעו פעולה מסוימת כמו : פגיעה באדם בתאונת דרכים, נעילת הדלת וכו'), הצורך שדברים יהיו בסדר מסוים (מצוקה ניכרת כאשר אובייקטים אינם מסודרים או אינם סימטריים), אימפולסים אגרסיביים או מפחידים (פחד שיפגע בילדו) ודימויים מיניים.לעיתים,הניסיונות להתפטר מהאובססיות יכולים להביא למאבק נפשי קשה המלווה בחרדה חזקה. במצבים קשים, האובססיה יכולה להשתלט על החשיבה למשך שעות ארוכות ולא לאפשר כל פעולה או מחשבה אחרת. האובססיות מעוררות חרדה עזה, לכן, הסובלים מההפרעה מנסים להקל על מצוקתם במגוון דרכים והתנהגויות: הימנעות, ניסיון לנטרלן על ידי מחשבה אחרת או באמצעות פעולה: הקומפולסיות .

קומפולסיות הן התנהגויות כמו (שטיפת ידיים, סידור, בדיקה) או פעולות מנטליות כמו (ספירה, חזרה על מילים מסוימות) חוזרות ונשנות. מטרתן היא להפחית את החרדה. במרבית המקרים, הסובל מההפרעה חש דחף לבצען כתגובה למצוקה המתעוררת בעקבות האובססיה, ו/או בכדי למנוע סיטואציית מפילת אימה. בחלק מהמקרים, האנשים מבצעים פעולות נוקשות וסטריאוטיפיות הנובעות מחוקים אידיוסינקרטיים נוקשים ומורחבים. הם אינם יכולים להצביע על הסיבה להתנהגות זו. לרוב, הקומפולסיות חוזרות על עצמן בדיוק שוב ושוב. אם הפעולות לא בוצעו בדייקנות טקסית, יש לחזור על כל הטקס שוב מההתחלה עד שיתבצע בצורה מושלמת. סירוב לבצע את הטקס מעורר חרדה, שתכפה על החולה לחזור על הפעולה עד שיירגע. האדם חש כפוי לבצע פעולות אלה, למרות שהן נראות לו חסרות הגיון. הוא מבצע אותן, לפחות בהתחלה, תוך רצון להתנגד להן. האדם מכיר בכך שהתנהגותו מופרזת באופן בולט ו/או לא הגיונית. הוא לא נהנה ממנה על אף שהיא מפחיתה חרדה. נרשמו מצבים קשים, שבהם הטקסים הכפייתיים נהיים ממושכים וגוזלים מהפרט את כל כוחות הנפש שלו ואת מרבית הפנאי שלו. בכך, הללו הביאו להעצמת החוויה של ירידת יכולת הבחירה של האדם. הקומפולסיות שנמצאו כשכיחות ביותר היו: שטיפה וניקוי, ספירה, בדיקה, חזרה על פעולות וסידור.

נמצאו בספרות מספר מסגרות תיאורטיות מרכזיות שמטרתן הייתה לחקור, להסביר ולכונן מסגרת מושגית קוהרנטית לאטיולוגיה של נטיות OC.

למרות ההתקדמות המשמעותית שחלה בעשורים האחרונים בהבנת האטיולוגיה והטיפול בOCD, רק 50% מהמטופלים הגיבו היטב להתערבויות שהיו קיימות בראשית הדרך. השיפור המזערי בעקבות טיפול פסיכודינמי, ובהמשך המגבלות שבהתערבויות ההתנהגותיות והביולוגיות. זאת לצד העניין, שהלך וגבר, אודות המימדים הקוגניטיביים של ההפרעה. כל הללו היוו תמריץ למחקר ופיתוח של תיאוריות קוגניטיביות. הגישות הקוגניטיביות לא ביטלו את חוזקן התיאורטי והאפקטיביות הטיפולית של הגישות ההתנהגויות (בעיקר על ידי חשיפה ומניעת תגובה). אלא ציינו, כי לצד נקודות חוזקן, הן מוגבלות באספקט התיאורטי והטיפולי. לדידם, מקורן של אובססיות פתולוגיות הן במחשבות פולשניות נורמאליות, אשר מפורשות בצורה שגויה. משמע, אובססיות נשענות, בהגדרה, על דפוסיי חשיבה מעוותים. לכן, עדויות והבנות רבות מתצפיות פנומנולוגיות ומחקריות לא יכלו להיכלל במסגרת ההמשגה ההתנהגותית הצרה לOCD. אי לכך, התיאוריות הקוגניטיביות הציעו לשנות את הפוקוס המחקרי מהגורמים ההתנהגותיים שמשמרים את ההפרעה, לעבר התמקדות בקוגניציות היוצרות ומשמרות אותה. הנחות אלה היוו את נקודת הפתיחה לכינון תיאוריה התנהגותית- קוגניטיבית להמשגת האטיולוגיה של OCD, וכפועל יוצא מכך לאסטרטגיות טיפוליות מותאמות ואפקטיביות יותר.

לטיפול ניתן ליצור קשר בסלולרי 054-4704599

הפרעה
אובססיבית

קומפולסיבית