הפרעות-חרדה  ANXIETY DISORDERS  בדרך-כלל ה חרדה עוזרת לתפקד: אתה מתכונן לבחינה טוב יותר, כי אתה חרד. כשאתה נושא נאום החרדה מחזיקה אותך בעירנות. באופן כללי, החרדה עוזרת לך להתמודד. אבל אם יש לך הפרעת-חרדה, רגש החרדה אשר עוזר לך בדרך-כלל, יכול לגרום את ההפך בדיוק -הוא יכול למנוע ממך להתמודד, ועלול להרוס לך את חיי היום-יום. הפרעות-חרדה אינן רק מקרה של "עצבים", אלא מחלות שלעתים קרובות קשורות לרקע הפיזיולוגי של אנשים ולעתים הן אפילו עוברות במשפחות. יש מספר סוגים של הפרעות-חרדה, ולכל סוג יש מאפיינים משלו. הפרעת-חרדה עלולה ליצור בך הרגשה של חרדה, רוב הזמן, ללא שום סיבה גלויה לכך; או שתחושות החרדה יהיו כל-כך בלתי נוחות, שכדי להימנע מהן אתה עשוי להפסיק מספר פעילויות יומיומיות; או שאתה עלול לקבל התקפי חרדה כה חזקים שיאיימו עליך באופן נורא. הפרעות-חרדה הן ההפרעות השכיחות ביותר מבין ההפרעות הנפשיות. אנשים רבים אינם מבינים את הבעיה, וחושבים שאפשר להתגבר עליה רק על ידי כוח רצון. זה לא כל-כך מעשי, אך יש טיפולים שיכולים לעזור.

הפרעה של חרדה כללית (   GENERALIZED ANXIETY DISORDER (GAD- , היא הרבה יותר מאשר חרדה נורמלית שאנשים מרגישים מדי יום. אלה הם דאגה ומתח כרוני ומוגזם, למרות שלא נראה דבר שמעורר זאת. הפרעה זו גורמת לציפייה תמידית לאסון, דאגות לכסף, למשפחה , לבריאות, לעבודה, או אפילו לשלום עולמי. לפעמים קשה למקד את גורם הדאגה: סתם לעבור את היום זה מעורר חרדה. אנשים עם חרדה כללית אינם יכולים להתנער מדאגותיהם, למרות שלרוב הם יודעים שחרדתם היא יותר רצינית מאשר המציאות עצמה. הם גם לא מסוגלים להירגע. לעתים-קרובות, יש להם בעיות להירדם או להישאר ישנים. חרדותיהם מלוות בסימפטומים פיזיים, במיוחד כאבי-ראש, גלי-חום, נוקשות שרירים, הזעה, סחרחורת, קוצר-נשימה, הרגשה של מעין גולה בגרון, רעד, התכווצויות, עצבנות- יתר, בחילות , צורך ללכת לשירותים לעתים תכופות. פעמים רבות, הם נוטים להרגיש עייפות, יש להם בעיות-ריכוז, ולעתים הם סובלים גם מדיכאון . יותר קל להפחיד אותם מאשר את אנשים אחרים. שלא כרוב הפרעות החרדה האחרות, בחרדה כללית אנשים אינם מנסים להימנע ממצבים מסוימים כתוצאה מההפרעה. למרות זאת, ההפרעה יכולה לפגוע בתפקוד , אפילו בתפקוד היומי הפשוט. הפרעה של חרדה כללית מתחילה בהדרגה, ובדרך-כלל פוגעת באנשים בילדות, או בגיל ההתבגרות, אבל היא יכולה להתחיל גם בגיל מבוגר. היא יותר שכיחה בקרב נשים מאשר בקרב גברים, ולעתים-קרובות, היא קורית גם אצל קרובים של האנשים שסובלים מהבעיה. ההבחנה בהפרעה היא, כאשר אדם דואג לכל מיני בעיות היום-יום במשך חצי שנה לפחות. בדרך-כלל, הסימפטומים של הפרעה של חרדה כללית, נוטים עם הגיל להיות פחות מטרידים. טיפול מוצלח יכול לכלול תרופה בשם buspirone . נמשכים מחקרים לגבי יעילותן של תרופות אחרות, כגון תרופות אנטי-דיכאוניות ו- benzodiazepines . גם הטיפולים הבאים ה נם יעילים: תרפיה קוגניטיבית-ביהוויוריסטית, שיטות-הרפיה וביו-פידבק לשם שליטה על מתח השרירים.

הפרעת פאניקה  Panic Disorder -הסימפטומים של פאניקה: *דפיקות לב *כאבים בחזה *סחרחורות *בעיות קיבה ובחילות *הרגשה של חנק או קוצר-נשימה *רעד *הרגשה שזה כאילו בלתי-מציאותי *פחד עז *הרגשה של איבוד שליטה או הרגשה של שיגעון *פחד ממות *גלי חום או קור *הזעה. אנשים עם התקפי פאניקה מרגישים מכה של פאניקה פתאומית ומיידית, ללא אזהרה מוקדמת. הם אינם יכולים לנבא מתי ההתקף יופיע ורבים מהם מפתחים חרדה כבדה לגבי מתי ואיפה תבוא המכה הנוספת. זוהי דאגה תמידית. כאשר קורה התקף פאניקה בדרך כלל מרגישים דפיקות-לב חזקות, הזעה, חולשה, התעלפות או סחרחורת. ייתכנו הרגשה של כאבים בחזה, הרגשה שזה לא קורה במציאות; לפעמים לא מרגישים את הידיים; מופיעה גם הרגשה של גלי-חום או קור; הרגשה של הגעת התקף. אתה יכול להאמין שאתה עובר התקף-לב, שבץ, משתגע, או על סף המוות. ההתקף עלול לקרות בכל עת, אפילו בזמן הרדמות. בדרך כלל, ההתקף נמשך מספר דקות, 4 עד 10 דקות , אך לעתים - רחוקות , עלול ההתקף להמשך שעות . היא נפוצה בקרב נשים וגם בקרב גברים . היא יכולה להופיע בכל גיל , אך לעתים - קרובות יותר , זה מתחיל בגיל ההתבגרות המאוחרת . לא כל מי שהיה לו התקף פאניקה יפתח הפרעת פאניקה. יש מספר לא קטן של אנשים שלעולם לא יחוו שנית את ההתקף. אך לאלה שמפתחים הפרעת פאניקה, חשוב מאוד לטפל בכך, אחרת היא עלולה לפגוע קשות בחייהם. הפרעת פאניקה, לעתים-קרובות, מופיעה עם הפרעות אחרות, כגון דיכאון או אלכוהוליזם; והיא עלולה לגרום להופעת פוביות ממקומות וממצבים שבהם מופיעים התקפי פאניקה, למשל במידה שמתקרב התקף פאניקה במעלית, האדם עלול לפתח פוביה ממעליות. יש אנשים שנפגעו מאוד מההפרעה. הם עלולים להימנע מחיי יום-יום הרגילים. לעתים-רחוקות, הם אפילו אינם מוכנים לצאת מן הבית, או שהם מוכנים לצאת רק עם אדם שהם מאמינים בו. באופן כללי, הם נמנעים מכל מצב אשר לדעתם עלול להביא להתקף של פאניקה. כאשר אנשים מתחילים להיות מאוד מוטרדים מפאניקות, הם עלולים לפתח אגוראפוביה (פחד חוצות). זה קורה ל -1/3 בערך מהסובלים מהפרעת פאניקה . הנטייה לכך עוברת במשפחות; ובכל זאת , טיפול מוקדם בהפרעת פאניקה יכול למנוע את האגוראפוביה . המחקרים מראים שטיפול מתאים - סוג של פסיכותרפיה, שנקרא תרפיה קוגניטיבית-ביהוויוריסטית, תרופות, או יתכן שילוב של שניהם-עוזרים לכ -70% עד 90% מהאנשים הסובלים מהפרעה של פאניקה. בדרך-כלל, רואים שיפור ניכר תוך 6-8 שבועות . גישות של טיפול קוגניטיבי-ביהוויוראלי מלמדות את המטופלים כיצד לראות את מצבי הפאניקה באופן אחר, ומציגות דרכים להפחתת חרדה; לדוגמא, תרגילי- נשימה, או טכניקות של העברת מוקד תשומת-הלב. טכניקה נוספת היא תרפיית החשיפה: לאט האנשים נחשפים למצב המפחיד, עד שהם נעשים בלתי רגישים לגביו. יש אנשים שתרופות מאוד עוזרות להם. שני סוגים של תרופות נמצאו בטוחים ויעילים לטיפול בהפרעת פאניקה: אנטידפרסנטים ובנזודיאזפינים.

פוביות מופיעות בצורות שונות. פוביה ספציפית הינה פחד מאובייקט או ממצב מסוים. פוביה חברתית היא פחד להית עם אנשים במסגרת-חברתית , ואגוראפוביה שלעתים נלווית להפרעת פאניקה, היא הפחד להיות בכל מצב שעלול להביא להתקף פאניקה, או שכאשר יתרחש תהיה הבריחה ממנו קשה. פוביות ספציפיות "אני מפחד לטוס, ולעולם לא אטוס יותר. זוהי הרגשה נוראה כאשר דלת המטוס נסגרת ואני מרגיש לכוד. לבי דופק חזק ואני מזיע, ואיני מסוגל לענות כשמישהו פונה ומדבר אלי. כשהמטוס מתחיל להמריא זה מגביר בי את ההרגשה שאני לכוד. אני רואה את עצמי כמאבד שליטה, משתגע, מטפס על קירות. כמובן שאינני עושה זאת. אני לא מפחד מהתרסקות. זוהי רק ההרגשה של להיות לכוד. תמיד כאשר שקלתי להחליף עבודה, היה עלי לחשוב האם אהיה בלחץ בגלל צורך לטוס. כיום אני מגיע רק למקומות שאפשר לנהוג אליהם או לקחת רכבת. חברים שלי שואלים אותי מדוע רכבות אינן מפחידות אותי, הרי גם מהן אי אפשר לרדת בעת נסיעה. אני עונה להם שזה אינו פחד רציונלי." פוביות הן לא רק פחד עמוק; הן פחד אירציונלי. אתה יכול להיות מסוגל בקלות לעשות סקי על ההרים הגבוהים בעולם, אבל להרגיש פאניקה לעלות לקומה עשירית בבניין משרדים. הרבה מאוד אנשים סובלים מפוביות ספציפיות- פחדים לא רציונליים מחפצים או ממצבים מסוימים - כלבים, מקומות סגורים, גבהים, מעליות, מנהרות, נהיגה בכבישים ראשיים, מים, טיסות, פציעות עם דם - אלה הן אחדות מהפוביות היותר שכיחות. אנשים מבוגרים עם פוביות מודעים לכך שהפחדים שלהם הם אירציונליים, אך עדין הם מקבלים התקף פאניקה או חרדה קשה מהדבר או במצב המפחידים. פוביות מסוימות פוגעות ביותר מ -1 מתוך 10 אנשים . אין יודעים מה גורם לפוביות , למרות שכנראה שהן עוברות במשפחות , והן קורות לנשים קצת יותר מאשר לגברים . פוביות מופיעות בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בגיל מבוגר . הן מתחילות פתאום , ונוטות להתמיד יותר מאשר פוביות ילדות; רק 20% בערך מפוביות מבוגרים נעלמות מעצמן . כשלילדים יש פוביות ספציפיות - לדוגמא פחד מחיות - בדרך כלל זה נעלם עם הזמן , למרות שהן יכולות להמשך בבגרות . אין יודעים מה גורם להן להיפסק אצל אנשים מסוימים ולהמשיך אצל אנשים אחרים . אם אובייקט הפחד הוא קל למניעה, אזי אנשים עם פוביות לא ירגישו בצורך לחפש טיפול. לעתים, אף על-פי כן, הם יעשו החלטות חשובות הקשורות לקריירה שלהם או לתחום אחר של החיים, כדי למנוע מצב של פוביה. כאשר פוביות מפריעות לחיים ולתיפקוד, יכול טיפול לעזור. בדרך כלל, משתמשים בתרפיה קוגניטיבית-ביהוויוריסטית שנקראת or desensitization therapy exposure , חשיפה למצב או לחפץ המפחיד. גם הרפיה ותרגילי-נשימה יכולים לעזור למטופל. אין טיפול תרופתי מוכח לפוביות ספציפיות, אבל לעתים ניתנות תרופות כדי להפחית סימפטומים של חרדה לפני שאדם עומד אל מול מצב של פוביה.

פוביה חברתית - פוביה חברתית היא פחד עצום מפני מבוכה במצב חברתי , במיוחד לבייש את עצמך מול אנשים אחרים. בדרך-כלל זה עובר במשפחה, ויכול להיות מלווה בדיכאון או באלכוהוליזם. פוביה חברתית בדרך-כלל מופיעה בגיל ההתבגרות המוקדם, או אפילו בגיל צעיר יותר. אם אתה סובל מפוביה חברתית אתה נוטה לחשוב שאנשים אחרים הם מאוד בטוחים בעצמם במצבים חברתיים ואילו אתה לא. שגיאות קטנות שאתה עושה עשויות להראות בעיניך גדולות באופן מוגזם. להסמיק נראה כמשהו מבייש מאוד, ואתה מרגיש כאילו כל העיניים בחדר נעוצות בך. אתה עשוי לפחד להיות עם אנשים שאינם מקורבים אליך ביותר. יתכן שרגשותיך יהיו הרבה יותר ספציפיים, כגון פחד לשאת נאום, לשוחח עם הבוס או עם דמות סמכותית אחרת, או לצאת עם מישהו. הפוביה החברתית הנפוצה ביותר היא פחד לדבר בציבור. לעתים-רחוקות יותר, זה מעורר פחד להשתמש בשירותים-ציבוריים, במסעדות, לדבר בטלפון, לכתוב בנוכחות אנשים אחרים, לדוגמא לחתום על צ'ק. למרות שהפרעה זו נחשבת לעתים קרובות לביישנות, אין זה אותו הדבר. אנשים בישנים יכולים להרגיש מאוד לא נוח בחברת אנשים, אך הם אינם חשים את אותה החרדה הקשה בשל המצב החברתי, והם לא בהכרח נמנעים ממצבים כאלה. בנוסף לכך, אנשים עם פוביה חברתית אינם חייבים להיות גם ביישנים. הם יכולים להיות מאוד בטוחים בעצמם ולחוש חרדה רק במצבים מסוימים. פוביה חברתית מפריעה לחיים נורמליים, מחבלת בקריירה ובחיים החברתיים. אנשים עם פוביה חברתית מודעים לכך שרגשותיהם אינם רציונליים, אך עדין הם מוכנים להימנע ממצבים שגורמים להם חרדה. כ -80% מהסובלים מפוביה חברתית חשו הקלה לאחר טיפול ביהוויוריסטי - קוגניטיבי או טיפול תרופתי , או שילוב של שניהם . הם לומדים מיומנויות חברתיות וטכניקות-הרפיה. התרופות שהוכחו כיעילות הן אנטידפרסנטים הנקראים inhibitors MAO . אנשים שיש להם פחד במה, מטופלים על ידי תרופות בשם beta-blockers ,למשל מוסיקאים עם חרדה יקבלו ביום ההופעה תרופה כזאת. 

הפרעה אובססיבית כפייתית  Obsessive-Compulsive Disorder - המחשבות הטורדניות נקראות אובססיות, וקומפולסיות אלה הם הריטואלים המבוצעים כדי למנוע או לגרש את המחשבות הללו. אין שום הנאה מטקסים אלה , אלא נוצרת הקלה זמנית מאי הנוחות שנגרמה על ידי האובססיה. ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית ( OCD ) מאופיינת על ידי מחשבות של חרדה או טקסים שהאדם אינו יכול לעצור אותם. במידה ויש לכם OCD , יכולים להופיע אצלכם מחשבות או דימויים בלתי-רצויים, או צורך דוחק להתעסק עם טקסים מסוימים. אתה עשוי להיות אובססיבי לגבי לכלוך. לכן אתה תשטוף ידיך שוב ושוב. אתה עשוי לחשוש ולהרגיש צורך לבדוק דברים ולחזור על כך. אתה עשוי לספור דברים או לגעת בהם כל הזמן. אתה יכול להיות עסוק באסימטרייה או סדר; לדאוג שכל הזמן יהיה מסודר כך ולא אחרת. אתה יכול להיות עסוק במחשבות על מעשים מיניים מסוימים שמגעילים אותך, או להיות מוטרד במחשבות שמנוגדות לדתיות שלך. אצל הרבה מאוד אנשים בריאים אפשר לראות חלק מאותם סימפטומים של ההפרעה, למשל לבדוק שלוש פעמים אם סגרנו את הגז, אבל מאבחנים את ההפרעה רק אם אנשים עוסקים בזה לפחות שעה ביום, ואם זה מאוד פוגע בחיי היום יום. רוב המבוגרים שבמצב זה יכולים לזהות שהם עושים משהו לא רציונלי, אך אינם מסוגלים להימנע מכך; חלק מהאנשים , במיוחד ילדים, אינם מבחינים בחריגות שבהתנהגותם. ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית ( OCD ) פוגעת באופן שווה בנשים ובגברים וקורית ל -1 מתוך 50 אנשים . היא יכולה להופיע בילדות, בהתבגרות או בבגרות, אך בממוצע היא מופיעה בגיל ההתבגרות או בשנות-העשרים המוקדמות. מהלך המחלה משתנה: היא יכולה להעלם ושוב לחזור, היא יכולה להשתפר עם השנים, או להעשות יותר גרועה בהדרגה. דיכאון או הפרעות-חרדה אחרות יכולות ללוות את ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית. לאנשים מסוימים עם ההפרעה יהיו הפרעות-אכילה, ובנוסף הם עלולים להימנע ממצבים שבהם הם נדרשים להתמודד עם הסימפטומים, או שהם פונים להשתמש בסמים ובאלכוהול, כדי להרגיש טוב יותר. אם הסימפטומים חזקים, עלול האדם לאבד את מקום-עבודתו, את המשפחה וכו', אבל בדרך-כלל זה אינו מתפתח עד לכדי כך. במחקרים שנערכו נמצאו תרופות וטיפולים התנהגותיים שיכולים לעזור לאנשים עם ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית. שילוב של שני הטיפולים עוזר ברוב המקרים. יש מקרים מסוימים שמגיבים טוב יותר לטיפול זה, ומקרים אחרים- טוב יותר לטיפול אחר. התרופות היעילות הן: clomipramine , fluoxetine . תרופות נוספות נמצאות בשלב מחקרי ויתכן שתהיינה לשירות האנשים בעתיד. טיפול התנהגותי מסוג מיוחד - חשיפה והימנעות מתגובה - עוזר מאוד לסובלים מההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית. 

PTSD Post  Traumatic Stress Disorder   הפרעת חרדה פוסט - טראומטית היא מצב חרדה מחליש, המלווה באלמנט של אימה. בדרך כלל, לאנשים עם חרדה זו יש מחשבות מפחידות וזיכרונות של האירוע, והרגשה של "מות" אמוציונלי, במיוחד עם אנשים שהיו קרובים אליהם. זה גם הלם קרב, אך יכול לנבוע גם מכל מיני אירועים טראומטיים. בדרך כלל אלה הם אירועים שבהם אדם נחשף לסכנה כלשהי או שמישהו קרוב אליו נחשף לסכנה כזו. או שזו יכולה להיות עדות למשהו נורא, כגון עדות להתרסקות מטוס וההתרחשות לאחריה. יש אנשים עם הפרעת-חרדה פוסט-טראומטית שחיים-מחדש את הטראומה, בצורה של חלומות ושל זיכרונות מפריעים במשך היום. הם יכולים גם להרגיש מדוכאים, להתנסות בבעיות-שינה, להרגיש מנותקים או לחיות בבית-חולים, או להבהל בקלות. הם עלולים לאבד עניין בדברים שקודם הם נהנו מהם. הם עלולים להרגיש אגרסיביים יותר משהיו קודם-לכן; יכול להיות מאוד קשה עבורם לראות דברים שעלולים להזכיר להם את האירוע, וזה עלול לגרום לכך שהם ימנעו מאירועים או ממקומות מסוימים, המחזירים להם את הרגשות והזיכרונות האלה. הימים שבהם זה קרה עשויים להיות מאוד קשים לאנשים אלה בשנים הבאות. הפרעת חרדה פוסט - טראומטית יכולה לקרות בכל גיל, גם בילדות. היא יכולה להיות מלווה עם דיכאון, עם שימוש בסמים או באלכוהול או עם חרדות. במיקרים חמורים יכול להיות קושי לעבוד או להיות בחברת אנשים אחרים.בדרך כלל, הסימפטומים הם יותר קשים במידה והארוע שגרם להם היה ביוזמת אדם, לדוגמא, בגלל אונס, לעומת בגלל שיטפון. אירועים רגילים יכולים להזכיר לאדם את האסון, ואז הוא עלול לאבד קשר עם המציאות למספר דקות או שעות, ולעתים רחוקות אפילו למשך ימים. הזיכרונות יכולים להיות בצורה של ריחות, תמונות, הרגשות או צלילים, והאדם מאמין שהאירוע הטראומטי קורה שוב ושוב. לא כל אדם שעבר טראומה לוקה בהפרעת חרדה פוסט - טראומטית. הפרעה זו מאובחנת אם מופיעים סימפטומים במשך יותר מחודש. אצל הסובלים מההפרעה, מופיעים הסימפטומים הראשונים כעבור שלושה חודשים, או במשך שלושת החודשים הראשונים שאחרי האירוע. חלק מהאנשים מבריאים תוך ששה חודשים. לאחרים יש סימפטומים המופיעים במשך שנים. במקרים מסוימים ההפרעה יכולה להיות כרונית. לפעמים המחלה לא מופיעה במשך שנים לאחר האירוע. אנטידפרסאנטים ותרופות נגד חרדה יכולים להקל על סימפטומים של דיכאון או על בעיות שינה. פסיכותרפיה, כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הם חלק מהטיפול בהפרעת חרדה פוסט - טראומטית. לפעמים עוזרת החשיפה לדברים שמזכירים את האירוע.ולבסוף, תמיכה מהמשפחה יכולה לזרז את ההחלמה. איך לקבל עזרה להפרעות חרדה - פסיכותרפיסטים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאלים שמטפלים בבעיה זו. עדיף לחפש איש-מקצוע שעבר הכשרה לתת טיפול התנהגותי או קוגניטיבי-התנהגותי בבעיות-חרדה והוא פתוח להשתמש בתרופות במידת הצורך . יש אנשים אשר תרפיה קבוצתית או קבוצות תמיכה הן חלק חשוב בטיפול שהם מקבלים. אנשים רבים מגיבים באופן הטוב ביותר לשילוב של התרפיות. כאשר מחפשים מטפל, כדאי לבדוק באיזה סוג טיפול הוא עוסק ואיזה סוג תרופות הוא יוכל לתת. חשוב שתרגיש בנוח עם הטיפול, ובמידה שהטיפול אינו עוזר לך , כדאי לחפש עזרה במקום אחר. בכל מקרה, אם אתה משתמש בתרופות, חשוב מאוד לא להפסיק לקחת אותן בבת אחת, אלא בהדרגה, ותחת השגחה-רפואית. יש לזכור, שכאשר אתה תמצא מטפל טוב עבורך, אתם תעבדו יחד כצוות. תוכלו יחדו לפתח תכנית לטיפול בהפרעת-החרדה שלך. בדרך-כלל, השפעה של הטיפולים איננה מידית. כדי לקבוע מה פועל, יבקשו ממך הרופא או התרפיסט לעבור תכנית טיפול מסוימת, במשך שבועות אחדים, וצריך להיות סבלניים .  המאמר תורגם מאנגלית. המקור: http://www.nimh.nih.gov/publicat/anxiety.htm

לטיפול ניתן ליצור קשר בסלולרי 054-4704599

הפרעות חרדה